אטרקציות בגליל העליון שילדים אוהבים – וההורים עוד יותר

יש רגעים שבהם אני עומדת במתחם של הוד ראשונים בשעת ערב, שומעת את הצחוק של הילדים מהבריכה, הר החרמון מחליף צבעי אדום של שקיעה. אני מתבוננת מתוך השקט שבו אני מדליקה נרות במתחם לאורחים ואומרת לעצמי – כן, בדיוק בשביל זה בניתי את המקום הזה. 

אבל המציאות – עולה על כל דמיון.

כי חופשה משפחתית אמיתית בצפון לא נמדדת רק במיטה מפנקת או בארוחת בוקר, אלא באיך שהמשפחה חוזרת ממנה – רגועה, מחוברת, מלאה באור.

עבדנו ממש קצת לפני המלחמה, אולי חודשים. ואחריה חזרנו חזקים מתמיד. ובכל פעם כשאני שומעת על אותם רגעים שהופכים את הגליל העליון למשהו אחר לגמרי, ועוד בהמלצתי..!  עם התכנית היחודית שאני תפרתי לקבוצה – אין מרגש מזה. הנה כמה מהסיפורים וההמלצות שאני אוהבת להעביר הלאה –לא כתיירת, אלא כבת המקום, וכמארחת הכי לא סטנדרטית, שמתרגשת מכל אורח שמגיע ומבחינתי הוא עולם ומלואו.

חורף של שלג וחום – החרמון והבריכה

מושלם לפעם ראשונה בשלג :)

אחד הזוגות שהתארחו אצלנו בחורף סיפרו לי איך הילדים שלהם ראו שלג בפעם הראשונה. הם יצאו בבוקר מוקדם לחרמון – סקי, מזחלות, מלחמות שלג בלי סוף. איש שלג – נתתי להם גזר לאף :) כשהם חזרו בשעת ערב, נוטפים מים וצחוק, הילדים עוד רצו “רק עוד פעם אחת!”. אבל ההורים שהספיק להם הסתכלו עלי ואמרו:“בשלב הזה, אנחנו מעדיפים לראות את השלג… מהבריכה.”

אז הם נכנסו לבריכת מי המעיינות המחוממת שלנו –ומולם – החרמון הלבן במלוא הדרו. הילדים המשיכו לקפוץ ולהשפריץ, והם פשוט ישבו שם, חצי במים מאושרים מהחום והרגע, ואמרו לי:“ככה נראה החופש האמיתי" – כשאת רואה שלג, אבל הגוף לא קופא מקור :)

אביב במטעים – בין פריחה לקטיף

מטע נקטרינה בשיא פריחתו, אפריל

אני תמיד אומרת לאורחים שלי: אל תפספסו את מטעי מטולה. מי שמגיע באביב מגלה עולם ורוד של נקטרינות בפריחה, ובקיץ – קטיף דובדבנים, שזיפים ואפרסקים. יש משפחה אחת שמגיעה כל שנה, באותה עונה בדיוק, לצלם שוב באותו מקום במטע. העצים גדלים, הילדים גם, הפרחים אותם פרחים –והקסם של התמונה המשפחתית רק משתבח עם הזמן.

טיולי ריינג’רים ונחלים

ריינג'רים עם הדרכת שטח, תה צמחים באמצע וטבילה בנחל בסוף.

לא כולם יודעים, אבל ממש לידנו יש מסלולים שמתאימים גם לפעוטות. טיול ריינג’רים רך – כזה שמתחיל בשדות,עובר בין גבעות בזלת עם נהיגת שטח רגועה, ועוצר באמצע לתה צמחים – להיט אמיתי אחרי אבק הדרכים. בסוף המסלול מחכה נחל קטן לשכשוך ולטבילה –רגע מושלם לצילומים משפחתיים ולצחוק של כולם יחד. ואז, כמעט תמיד, מגיע השקט הזה:הקטנים נרדמים בדרך חזרה אלינו,עם פנים אדומות מהשמש וחיוך של סיפוק.

אין כמו שינה אחרי יום של טבע.האנרגיות מתחדשות, הביחד מתעורר מחדש –והערב כבר נפתח בריחות של על האש, סלטים משותפים וצחוק גדול אחרי יום פורה, מלא אהבה ותמונות שיישארו בלב.

עגורים, חסידות ומה שביניהם

חסידות תופסות תרמיקה מעל מטולה - "להתראות חסידות נתראה בעוד חצי שנה!!! "

יש רגעים שהטבע עושה בשבילנו את העבודה.בסתיו ובאביב, מעל הוד ראשונים, אפשר לראות את להקות החסידות והעגורים חולפות ממש מעל המתחם. זה מחזה מרגש שקשה לתאר –מרימים מבט, ואז כולם עם הילדים יוצאים החוצה וקוראים לעגורים ולחסידות "להתראות... נתראה בעוד חצי שנה ." אורחת אחת סיפרה לי:“זה היה רגע של קדושה. ”מי שאוהב טבע יכול להמשיך לסיור עגלת מסתור באגמון החולה שם העגורים נחים כמה ימים לקראת המסע דרומה או צפונה תלוי בעונה – חוויה שחוזרת בכל שנה, אבל תמיד מרגישה אחרת.

הדרך אל נוף הרי נפתלי

תצפית על מטולה מכיוון דרך הנוף על רכס הרי נפתלי

את התמונה הזו צילמתי בטעות. סטיתי מהדרך, ופתאום מצאתי את עצמי עומדת מול מצפור שמביט על מטולה פרושה כגלויה, מעל הרי נפתלי. רגע אחד של טעות… שנפתח לעולם של יופי.

מאז — זו כבר לא טעות. זו המלצה. והיום אין אורח אחד שאני לא מפנה לדרך הזו.בכל עונה היא נראית אחרת: בחורף עטופה עננים, באביב ירוקה עד כאב, בקיץ זהובה ורכה, ובסתיו — פשוט חלום. “זו לא תצפית,” אמר לי פעם אורח, “זה שיעור בצניעות.”וכשהבטתי איתו על הנוף שנפרש עד החרמון, הבנתי למה –יש מקומות שהטבע פשוט מזכיר לנו כמה אנחנו קטנים,שם אותנו בפורפורציות ומזכיר לנו כמה יפה זה להיות חלק ממשהו כל כך גדול.

במלחמה דאגתי לעגורים ולחסידות.נזכרתי בערגה איך בשבילם אין גבולות – הם עפים מעל כולנו, בשמים.השבוע זה קרה שוב:ישבנו בהוד ראשונים, שמענו את הקריאות המוכרות,הרמנו את הראש לשמיים –הם חזרו....! צמרמורת.

אין גבול להתרגשות.הטבע ממשיך, מתקן, מרפא.ומזכיר לנו שגם אנחנו חלק ממנו –אם רק נדע לשמור עליו.

לבסוף – חוזרים הביתה, הילדים בבריכה ואנחנו בקפה , נחים :)))

עוגת התפוחים של קפה בית שלום הצמוד, מוגשת בכלים עתיקים.

כי בסוף כל יום, אחרי כל אטרקציה, טיול, נחל או קטיף –כולם חוזרים לכאן. להוד ראשונים.לבתי האבן הפרטיים, לשקט, הילדים כבר יודעים את הדרך אל הבריכה, וההורים מתיישבים על הכיסאות מול השקיעה, עם כוס יין.

מילים לא יתארו. האושר בהתגלמותו. או במילים אחרות- יש יותר נחת מזה?

יש רגעים שבהם אני רואה אותם מהצד וחושבת לעצמי: לא משנה כמה תכננתי. המציאות עולה על כל דמיון. הרגעים האלה, הזרימה האנרגתית עם הפינות השקטות, המשחק והצחוק - זה לא עוד מקום לינה – זו חוויה משפחתית עם נשמה גלילית אמיתית.

עירית הוד

הוד ראשונים, מטולה העתיקה –

בין העצים, המעיינות, היופי והטבע,

המקום שבו השמש פוגשת את השמים – ואתכם.