מהפכת האירוח בגליל: מימי הצימרים – לעידן הבוטיק המשפחתי

פעם, לנסוע לגליל היה פשוט “לנסוע לצימר”. ג’קוזי עם נרות, יין על השולחן, ותחושה שגילית את גן העדן.אבל זה היה פעם. מאז – הרבה מים זרמו בנחלי הגליל, וגם אנחנו השתננו.

היום, כשמישהו אומר לי “צימר”, אני מחייכת. וכשהוא אומר לי “וילה” – אני מבינה שכנראה הוא עוד לא גילה מה באמת חסר לו.כי וילה זה נפלא, אבל זו לא חופשה – זו הפקה. והרבה פעמים, זה גם המון רעש: של הפינג־פונג והכדורגל השולחני, של המוזיקה שבוקעת משלוש פינות שונות,ושל התינוק שבוכה ומעיר את כולם בלילה.

אני לא נגד שמחה – להפך. אבל הסטנדרטים שלי לחופשה ועוד משפחתית מורחבת הם גבוהים יותר. בואו נהיה כנים -ביומיום אנחנו עובדים קשה. בקושי רואים את בני הזוג, שלא לדבר על הילדים, והכי פחות - את עצמנו. לכן כשסוף סוף אנחנו יוצאים לחופשה אנחנו רוצים להיות ביחד, להשלים פערים - אבל גם חייבים שקט. שקט לנפש. לנשמה. שניה רגע לעצור ולהביט פנימה. מקום שבו הלב נרגע,והנשימה חוזרת לקצב הטבעי שלה.מקום שמכבד את הפרטיות של כל אחד מבני המשפחה, אבל יודע גם לחבר בין כולם - בין עצים, מעיינות, ונוף שנראה כמו ציור.

מקום שבו המבט נפתח אל ההרים, והאוויר מרגיש – סוף סוף – כמו חופש אמיתי. וכשיש את המקום המדוייק שעונה על הצורך המאוד בסיסי הזה של שקט ורוגע - לא רק לנו, לכל אחד מאיתנו - או אז הקסם המשפחתי פשוט קורה.

מכירים שסטארטאפ מצליח כשהוא נולד מצורך? זה בדיוק הוד ראשונים.

הוד ראשונים, סטארט-אפ מצליח כשהוא שנולד מצורך

האזינו לשיחה הבאה. היא קרתה לא פעם בעולם הקודם שלי: מפיק: ""עירית, את צריכה להשאר לסיים את השוט הזה, הבטחתי ללקוח שהוא מקבל אותו מחר על הבוקר"| אני, לבן זוגי בטלפון: "תוותרו עלי הערב בסיפור לפני השינה. אני אשאר פה עד מאוחר...לפחות זה קונה לנו OVERTIME לחופשה בארץ בקיץ" ככה זה היה. כשגרתי בקנדה, ועבדתי באטרף של תעשיית ה־Visual Effects,החופשות שלי היו בבית – במטולה. חיפשתי חופשה אמיתית. חופשה מהעומס, מהרעש, מהצורך להספיק. חופשה עם המשפחה, שאותה כמעט לא ראיתי. מזל שהיה סוף שבוע – וגם אותו לפעמים קיצרו לי.

ומהצורך הזה, מהרעב לשקט אמיתי –נולד הרעיון של הוד ראשונים.

מהרעיון – לבית

זה לא קרה ביום אחד. אבל בוקר אחד קמתי וידעתי- מצאתי את הנוסחה!

הקונספט: בתי אבן פרטיים לכל משפחה. הסיפור: הומאז’ לראשוני מטולה – בתי האבן יבנו מהאבנים של בית הסבא והסבתא שלי,אבנים בנות 130 שנה שאבי קבר באדמה. עכשיו הן יקיבלו חיים חדשים.

הביצוע: HIGH END. ורק HIGH END. אני לא יודעת לעבוד עם פחות מזה.

הרעיון: בריכת מי מעיינות מלטפת ומרגיעה. העיצוב: מול הנוף. הנוף הממכר הזה הוא “הצניעות וההוד של הוד ראשונים” –ואותו רואים מכל פינה.

והתוצאה? יפה יותר ממה שאי פעם חלמתי ודמיינתי.

כי אנחנו המקום, אבל האורחים – הם הלב. הם הרוח החיה שמכניסה תוכן אנושי יפהפה ואנרגיה אנושית של מנוחה בכל בוקר - וכך הוד ראשונים משתנה כל פעם מחדש.

סלון עם נוף בבית הזית. מבחוץ נשקף עץ הזית העתיק שנתן לבית את שמו, ועל שולחן הקפה מחכים שלושה ספרים מומלצים לקריאה, שהם חלק מהעיצוב של המקום.

כשכל משפחה גרה בבית משלה, עם פרטיות אמיתית ובו זמנית ביחד מחבק, ככה קורה הקסם שבו אנשים נהיים אדיבים יותר, רגועים יותר,אפילו הילדים משחקים אחרת. הוד ראשונים זה לא רק נוף ובתים יפים – זו אנרגיה.

נולדנו לעידן חדש של אירוח

אנשים כבר לא מחפשים גודל – הם מחפשים תחושה. פעם מדדו יוקרה לפי כמה גדול המטבח, היום זה נמדד לפי כמה עמוק השקט. כמה אוירה יש. האבנים שהיו טמונות באדמה וחיכו לי – הן האוירה. התכנון האדריכלי זה השקט מול הנוף סביב הבריכה. היוקרה היא בכל פינה. בפריטים, בעיצוב הפנים, בגינה ובירוק, בנועם ובנוחות, בצלילות וקטיפתיות מי המעין. אני קוראת לזה “העידן החדש של הבוטיק המשפחתי". לא עוד מקום נוצץ מדי, לא רועש מדי,אלא כזה שמכבד את הקצב של הלב.

אני רואה את זה אצל האורחים שלי שוב ושוב:בהתחלה הם מגיעים עם רשימת תוכניות,טיולים, אטרקציות, רשימות של “מה להספיק”.ואז, ביום השני, הכול נמס.“עזבי אותנו,” הם אומרים,“הילדים בבריכה, אנחנו מול הנוף –לא צריך כלום.”

“לא הרגשנו שאנחנו בחופשה – הרגשנו בבית”

זה המשפט שאני הכי אוהבת לשמוע מאורחים.כי זה בדיוק מה שקורה כאן.

מתי קראתם לאחרונה ספר? בהוד ראשונים כל ספר שהתחלתם אתם יכולים לקחת הביתה. בהוד ראשונים זו לא חופשה של חדרים סגורים –זו חופשה של לב פתוח.

יש שמביאים את הסבים והסבתות, יש שמגיעים שלוש משפחות, ואחרים – שלושה זוגות חברים - וכל אחד מוצא את המקום שלו.

האחים משחקים, האמא קוראת ספר מול השקיעה, והאבא פשוט נרדם בתנומה מרפאה על כיסא בבריכה – עם חיוך.

זו בעיניי המהפכה האמיתית.לא “לוקסוס” במובן הישן, אלא לוקסוס אנושי.שקט. רוך. שייכות.

ומה הלאה?

בחודשי הקיץ אני כבר מתכננת משהו חדש –סרטים תחת הכוכבים.מסך על קיר האבן,כיסאות, מחצלות, פופקורן לילדים,וקצת יין טוב להורים.

“זה סינמה תחת כוכבים, עם לב פועם בגליל” אמר לי אורח אחד, וצדק.כי כאן גם הסרטים נראים אחרת – לאור הירח, מול הנוף.וכי כאן, בהוד ראשונים,אנחנו לא מחפשים להראות יוקרה –אנחנו מחפשים להרגיש אותה.

עירית הוד

הוד ראשונים, מטולה העתיקה –

בין העצים, המעיינות, היופי והטבע,

המקום שבו השמש פוגשת את השמים – ואתכם. ם