הסיפור של הבריכה שמרפאת – בריכת מי המעיינות של הוד ראשונים

הרגע שבו השמש פוגשת את השמים מעל בריכת מי המעיינות של הוד ראשונים בבוקר, עוד לפני שהאור מתעורר לגמרי, אני שומעת את הציפורים.זו לא סתם ציפורים – זו ממש תזמורת.יש בהן סולניות קבועות, ויש שפשוט מצטרפות,אבל יחד הן יוצרות מוזיקה שמרגיעה את הנפש.

אני יוצאת מחלקת האלוהים הקטנה שלי, נושמת את האוויר הקריר של מטולה,והולכת לכיוון הבריכה.המים עוד שלווים, נראים כמעט כמו מראה.מעליהם מרחפות השפיריות –קטנות, צבעוניות, מנצנצות באור הבוקר.

“תראי אותן,” אמרה לי פעם אחת האורחות שלי,“זה סימן של מקום טוב. שפיריות מגיעות רק למים מתוקים.”צחקתי ואמרתי לה שהן החברות שלי, ורוקדות לפני בכל פעם שאני מגיעה. זה אושר אמיתי.

מים שזורמים מבפנים

הבריחה בחורף. קירות האבן משתקפים בחלונות, ובפנים חם ונעים, ובעיקר מרפא.

קשה להסביר את הקסם של הבריכה הזו במילים.היא נראית רגילה, אבל משהו במים האלה אחר.הם מגיעים ממעיין צפוני ליד מטולה, מים שנעים בתוך האדמה, סופגים את המינרלים של ההר,ויוצאים החוצה רכים יותר, חיים יותר.

בימי החורף המים מתחממים בדיוק ל־32 מעלות.בחוץ קר, החרמון שנשקף לבן, ובתוך הבריכה – גן עדן.אני שומעת את הצחוק שלהם “אנחנו לא יוצאים מפה!” הם צועקים,אין אושר גדול מזה.והם באמת לא יוצאים. כל התוכניות נמחקות, והחופשה הופכת להיות ביחד, להרגע, להנמס לתוך המים.

יש משהו במים האלה שמרפה.הם לא לוקחים ממך אנרגיה – הם מחזירים אותה.הגוף משתחרר, הראש נרגע,והנוף שמסביב עושה את השאר.זה נוף מדיטטיבי, כזה שהעיניים נחות עליו.

הבוקר שבו עשינו יוגה מול הזריחה

לפעמים אני מזמינה את האורחים שלי לנסות משהו קטן:יוגה מול הזריחה.לא כולם מסכימים, אבל מי שכן – לא שוכח.

בפעם הראשונה שתרגלנו, אחת האימהות אמרה לי:“לא תכננתי לזוז בכלל, באתי לנוח.אבל אחרי עשר דקות – הגוף ביקש לנשום.”

פרשנו מזרוני יוגה מול ההרים,והאור הראשון נגע במים.הנשימה עמוקה, האדמה רכה מתחת,והרגע הזה – כמו תרפיה שקטה לנשמה.הרגשתי איך כל הצ’קרות נפתחות,והלב פשוט מודה על זה שיש עוד קסם בעולם.

האבן והסיפור שמאחוריה

קשת האבנים העתיקות בנות 130 שנה שמקבלת את האורחים בהוד ראשונים

המקום כאן בנוי מאבן אמיתית בת 130 שנה.האבנים האלה חיכו לי כמעט ארבעים שנה,קבורות באדמה, עד שאחזיר להן חיים.כמו ארבעים השנה של בני ישראל במדבר –הן עברו מסע, עד שמצאו בית.

הן חיכו בדיוק לי ולבן זוגי שיחייה, לתכנון המדויק שייתן להן –ולנו, המשפחה – חיים חדשים.

פעם קראו למקום הזה “הוד סוויטות בוטיק.”שם יפה, אבל לא באמת שלי.רציתי לקרוא לו “הוד” – כי זה השם שלנו,כן, אותו “הוד” של מוטי.אבל “הוד” כבר היה תפוס, וגם קצת בודד.

אז הוספתי “סוויטות בוטיק” –כי אמרו לי שאנשים מחפשים סוויטות.והקשבתי.עד שבאה המלחמה, והבנתי.

שהמקום שלי הוא לא “בוטיק”,הוא בית של ראשונים.של אנשים שבנו, נפלו, קמו, וחזרו.וכך נולד השם החדש – הוד ראשונים.מדויק. אמיתי. מלא משמעות.

 לא לוקסוס – הכרח

יש מי שחושבים שבריכת מי מעיינות היא לוקסוס.אני חושבת אחרת לגמרי.

בעולם כל כך רועש, עמוס, מחובר לסלולרי,צריך מקום שמחזיר אותנו לנשימה.מים שמחזירים את השקט,שמרככים את המחשבות ומזכירים לנו מה חשוב באמת.

כמו שאמר לי אורח אחד:“בבריכה הזו לא דיברתי – נזכרתי לנשום.”

וזו בדיוק המשמעות.זו לא בריכה של נופש – זו בריכה של ריפוי.לא עוד מקום לינה, אלא מקום שבו הטבעמלמד אותנו לאט־לאט איך לנוח שוב באמת.

והיא לא רק למבוגרים.אתם צריכים לראות את הילדים –איך הם נכנסים, צוחקים, מתמכרים.לפעמים אני עומדת בצד, מסתכלת עליהם,ומרגישה איך הלב שלי מתרחב.

עשיתי משהו טוב.

עירית הוד

הוד ראשונים, מטולה העתיקה –

בין העצים, המעיינות, היופי והטבע,

המקום שבו השמש פוגשת את השמים – ואתכם